Shabbat Shalom everyone 🌹

This Shabbat, B’H, we read Parashat Va’era, the parasha where the Exodus from Egypt truly begins, the parasha where Hashem starts striking the Egyptians, and we read about the plagues of blood, frogs, lice, wild animals, pestilence, boils, and hail.

In our parasha there is a very deep point. Hashem tells Moshe that he should not strike the Nile himself.
Instead, Aharon is the one who strikes it.
Chazal explain that the reason for this is hakarat hatov, gratitude.
Moshe was saved as a baby because of the Nile. In those waters, his life began again.
But a simple question arises. The Nile is not a person. It has no awareness and no will.
So why should gratitude be shown to it?
Our Sages teach us a fundamental idea.
Gratitude is not for the Nile. It is for the person. A person must train his soul to notice the good, to recognize kindness, and to remember where things come from.
Chazal say, “One who denies the kindness of his fellow will eventually deny the kindness of Hashem.”
The meaning is very simple.

Someone who does not get used to appreciating people, situations, and the small details in life, will eventually say, so what if Hashem created me, and so what if He gives me life every single moment.
Gratitude is a foundation of faith, a foundation of serving Hashem, and a foundation of a healthy human soul.
Moshe Rabbeinu teaches us that even toward something inanimate, a person must preserve the trait of gratitude, in order to build a refined and balanced soul. May we merit, with Hashem’s help, to train ourselves in this important trait, to see the good, to give thanks, and to live lives of faith, humility, and joy.

Shabbat Shalom u’mevorach
Rabbi Eliahu Barzilai ❤️

פרשת וארא
שבת שלום לכולם 🌹
השבת בעזרת ה’ נקרא את פרשת וארא
הפרשה שבה מתחילה בפועל יציאת מצרים
הפרשה שבה הקב״ה מתחיל להכות את המצרים
ואנו קוראים על מכות דם, צפרדע, כינים, ערוב, דבר, שחין וברד
בפרשתנו יש נקודה עמוקה מאוד
הקב״ה אומר למשה
שהוא לא יכה את היאור
אלא אהרן אחיו יכה אותו
וחז״ל מסבירים
שהסיבה לכך היא הכרת הטוב
משה ניצל כתינוק בזכות היאור
ושם, במים, התחילו חייו מחדש
אבל כאן עולה שאלה פשוטה
היאור אינו אדם
אין לו תודעה
אין לו רצון
אז למה צריך להכיר לו טובה?
וחכמינו מלמדים אותנו יסוד גדול
הכרת הטוב איננה בשביל היאור
אלא בשביל האדם עצמו
אדם צריך להרגיל את הנפש שלו
לראות טוב
להכיר טובה
ולזכור מאיפה הדברים באו
חז״ל אומרים
“כל הכופר בטובתו של חברו
סוף כופר בטובתו של מקום”
הכוונה היא פשוטה
מי שלא מתרגל להכיר טובה לאנשים
ולמצבים
ולפרטים הקטנים בחיים
בסוף גם ישאל
אז מה אם הקב״ה ברא אותי
ומה אם הוא נותן לי חיים בכל רגע
הכרת הטוב היא יסוד באמונה
ויסוד בעבודת ה’
ויסוד בחיים של אדם בריא בנפשו
משה רבנו מלמד אותנו
שגם כלפי דבר דומם
אדם צריך לשמור על מידת הכרת הטוב
כדי לבנות בתוכו נפש מתוקנת
שנזכה בעזרת ה’
להרגיל את עצמנו במידה החשובה הזו
לראות את הטוב
להכיר תודה
ולחיות חיים של אמונה, ענווה ושמחה
שבת שלום ומבורך
הרב אליהו ברזילי ❤️

Shabbat Shalom everyone,
This Shabbat, B’H, we begin Sefer Shemot,
the second of the Five Books of the Torah.
A book of exile, hardship, and slavery,
but also a book of process and redemption.
The parasha opens with the names of Bnei Yisrael,
the tribes who went down to Egypt as a family,
and after many years found themselves as slaves,
busy with daily survival,
bricks, fear, and harsh decrees.
The days are very hard,
full of suffering, loss, and pain,
and the glorious past of the Avot
slowly fades away.
And inside this darkness,
redemption begins.
A baby is thrown into the Nile,
and Pharaoh’s daughter pulls him from the water.
From that very place,
the redeemer of Am Yisrael begins to appear.
But the Torah emphasizes
that Moshe does not become a leader in one moment.
He goes through a process.
He goes out to see the suffering of his brothers.
He does not stay in a safe place.
He does not turn away.
He sees.
He gets involved.
He feels their pain.
Later, in the desert,
while he is shepherding the flock of Yitro,
the Torah shows us
that he pays attention to the small detail,
to the one lost sheep.
This is how leadership is built,
with responsibility and care.
And still,
the redemption does not come immediately.
The slavery is heavy.
The people are broken by shortness of spirit
and by the pressure of the moment.
When a person, or a community, is focused only on the present,
there is only one question:
how do we get through today,
how do we ease things a little,
how do we survive.
But the Torah teaches us a deep principle.
Redemption does not begin only with temporary relief,
but with vision,
with a wider perspective,
with the ability to see not only what is happening now,
but where we want to go.
Moshe does not come to ask for better conditions.
He speaks about leaving.
About a future.
About becoming a people.
Even when it sounds far away,
and even when it seems unrealistic.
In this parasha there are no quick victories,
and no magic solutions.
There is process.
There is persistence.
And there is faith
that even deep darkness
can begin to crack.
This is an important message for us as well.
Not to dismiss the small details.
They matter.
But also not to get stuck only in them.
Because when we live only with the question
of how today went,
how many people showed up,
and whether we managed to “survive”,
we may miss the real question:
where are we going.
May we merit to learn from Parashat Shemot
to hold both the present and the future.
To take care of what is happening now,
but not to remain only there.
To understand that today’s minyan is important,
but vision is what builds tomorrow.
And with Hashem’s help,
to build a community
that has a path,
a direction,
and hope.
Shabbat Shalom u’mevorach
Rabbi Eliahu Barzilai.

שבת שלום לכולם
השבת בעזרת ה’ נתחיל את ספר שמות
הספר השני מחמשת חומשי התורה
ספר של גלות, קושי ושיעבוד
אבל גם ספר של תהליך וגאולה
הפרשה נפתחת בקריאת שמותיהם של בני ישראל
אותם שבטים שירדו למצרים כמשפחה
וכעבור שנים מצאו את עצמם עבדים ושפחות
עסוקים בהישרדות יומיומית
אבנים, פחד וגזירות
הימים קשים מאוד
מלאים סבל, אובדן ושכול
והעבר המפואר של האבות
הולך ומיטשטש
ובתוך החושך הזה
נולדת ישועה
עוד תינוק מושלך ליאור
ובת פרעה מושכת אותו מן המים
ומתוך המקום הזה
מתחיל להופיע הגואל של עם ישראל
אבל התורה מדגישה
שמשה לא נהיה מנהיג ברגע
הוא עובר תהליך
הוא יוצא לראות בסבל אחיו
לא נשאר במקום בטוח
לא מתנתק
הוא רואה
מתערב
וכואב
גם במדבר
כאשר הוא רועה את צאן יתרו
התורה מראה לנו
שהוא שם לב לפרט הקטן
לכבש האחד
וכך נבנית הנהגה
באחריות ובדאגה
ואף על פי כן
הגאולה לא מגיעה מיד
השעבוד עדיין כבד
העם שקוע בקוצר רוח
ובמצוקה של הרגע
וכאשר אדם או ציבור שקועים רק בהווה
השאלה היחידה היא
איך עוברים את היום
איך מקלים קצת
איך שורדים
אבל התורה מלמדת אותנו יסוד גדול
גאולה לא מתחילה רק מהקלה זמנית
אלא מחזון
ממבט רחב
מהיכולת לראות לא רק מה קורה עכשיו
אלא לאן אנחנו רוצים להגיע
משה לא בא לבקש תנאים טובים יותר
אלא מדבר על יציאה
על עתיד
על עם
גם כשזה נשמע רחוק
וגם כשזה נראה לא מציאותי
ובפרשה הזו אין ניצחונות מהירים
ואין פתרונות קסם
יש תהליך
יש התמדה
ויש אמונה
שגם חושך כבד
יכול להתחיל להיסדק
וזה מסר חשוב מאוד גם בשבילנו
לא לזלזל בפרטים הקטנים
הם חשובים
אבל לא להיתקע רק בהם
כי מי שחי רק בשאלה
איך היה היום
כמה אנשים הגיעו
והאם הצלחנו “לשרוד”
עלול לפספס את השאלה האמיתית
לאן אנחנו הולכים
שנזכה ללמוד מפרשת שמות
להחזיק גם בהווה וגם בעתיד
לדאוג למה שקורה עכשיו
אבל לא להיתקע רק בו
להבין שמניין של היום חשוב
אבל חזון הוא זה שבונה מחר
ולבנות בעזרת ה’ קהילה
שיש לה דרך
כיוון
ותקווה
שבת שלום ומבורך

Shabbat Shalom everyone,

This Shabbat, B’H, we read Parashat Vayechi, the final parasha of Sefer Bereishit, where Yaakov Avinu speaks to his sons before his passing.

In the parasha, Yaakov turns to Yosef and asks him: “Ve’asita imadi chesed ve’emet” “Please do kindness and truth with me.”
Rashi explains this phrase in a very deep way. He says that “chesed ve’emet” is kindness done with the dead
At first, this sounds surprising. Is there kindness that is not true? What does “kindness and truth” really mean?
Rashi teaches us a powerful idea. When a person does kindness for someone who is alive, even if his intentions are good, there is usually some expectation inside. Maybe one day the person will return the favor. Maybe there will be appreciation, respect, or benefit.

But when a person does kindness for someone who has passed away, there is no expectation at all. The person cannot give anything back. No thanks, no honor, no reward. This is why it is called “chesed shel emet” true and pure kindness.
Yaakov Avinu is teaching us what real kindness is. Kindness that is not based on calculation. Not “what will I get out of this”. Not “how will this look”. But doing good simply because it is right. For the sake of Heaven.

This lesson is not only about the dead. It applies very much to our daily life. When a person gives charity quietly. When someone helps without being noticed. When we do good without expecting anything in return.
That is “chesed ve’emet”.

We live in a world that is very focused on results, on benefit, on return. Parashat Vayechi reminds us of a different path. A path of pure giving. A path of kindness that is honest and real.

May we merit to do acts of true kindness, to help one another without calculations, to think about the needs of others, and to live lives of giving, purely for the sake of Heaven.

Shabbat Shalom u’mevorach
Rabbi Eliahu Barzilai
.
שבת שלום לכולם

השבת בעזרת ה’ נקרא את פרשת ויחי,
הפרשה האחרונה בספר בראשית,
ובה נפרד יעקב אבינו מבניו לפני פטירתו.
בפרשה אומר יעקב ליוסף בקשה מיוחדת: “ועשית עמדי חסד ואמת”. ורש״י מסביר: חסד של אמת הוא חסד שנעשה עם המתים.

לכאורה, מה פירוש חסד ואמת?
וכי יש חסד שאינו אמת?
רש״י מגלה כאן יסוד עמוק מאוד. בדרך כלל, כאשר אדם עושה חסד עם אדם חי, אפילו אם הוא אדם טוב, יש תמיד ציפייה כלשהי בלב. אולי יום אחד הוא יחזיר טובה. אולי אזדקק לו. אולי אקבל כבוד, הערכה, או שכר כלשהו.
אבל כאשר אדם עושה חסד עם מת, אין שום ציפייה. המת לא יכול להחזיר. לא תודה, לא כבוד, לא טובה. זה חסד נקי לגמרי. לכן זה נקרא חסד של אמת.

יעקב אבינו מלמד אותנו כאן מהו חסד אמיתי. חסד שלא נובע מחשבון. לא “מה יצא לי מזה”. לא “איך זה ייראה”. אלא עשיית טוב לשם הטוב עצמו. לשם שמיים.

זה עומק הבקשה של יעקב מיוסף. אל תעשה את זה רק כחובה של בן. עשה זאת כחסד של אמת. כמעשה שאין בו אינטרס, רק אמת.
היסוד הזה נכון לא רק כלפי מתים. הוא נכון גם בחיים. כאשר אדם נותן צדקה בסתר. כאשר אדם עוזר בלי שידעו. כאשר אדם עושה טוב בלי לפרסם, בלי לצפות לגמול, בלי לבדוק אם זה “משתלם”.

זה חסד של אמת.

בעולם שלנו, עולם של תמורה, של אינטרסים, של “מה אני מקבל בתמורה”, יעקב אבינו מלמד אותנו דרך אחרת. דרך של עשייה טהורה. דרך של חסד שלא תלוי בתוצאה.

שנזכה בעזרת ה’ לעשות חסדים של אמת, לעזור זה לזה בלי חשבונות, לראות את הצרכים של האחר, ולחיות חיים של נתינה לשם שמיים.

שבת שלום ומבורך
הרב אליהו ברזילי

Shabbat Shalom u’mevorach!

This Shabbat is a special Shabbat, in which we take out three Sifrei Torah:
a Sefer Torah for the weekly portion, Parashat Miketz,
a Sefer Torah for Rosh Chodesh,
and a Sefer Torah for Chanukah.

Parashat Miketz is one of my favorite parashot. It is a fascinating parasha that truly stops right in the middle of the tension and leaves us alert and waiting. The Haftara is also very special and interesting, and I strongly recommend reading it.

Both Parashat Miketz and Chanukah teach us one central idea:
light can grow out of darkness.

In Parashat Miketz, Yosef is in the lowest place possible.
He was sold by his brothers, something terrible and extremely painful.
He is sitting in the jail for no fault of his own.
He is forgotten by chief cupbearber.
Without power, without status, and without a clear future.
Then, in a single moment, everything turns upside down.
Paro dreams dreams, Yosef is taken out of the jail,
and within a short time he becomes the viceroy of Egypt.
What caused this change?
Yosef himself did not change.
His emunah did not change.
His honesty did not change.
What changed was the time.
Hashem decided that the right moment had arrived.

Yosef teaches us a very important lesson.
Even when a person feels stuck, forgotten, or surrounded by darkness,
Hashem continues to lead the story.
The jail was not a mistake. It was part of the plan.
This message connects directly to Chanukah.
The Greeks were strong and many.
Am Yisrael was few and weak.
The spiritual light in the world was fading.
And yet, a small group of Jews refused to give up their emunah.
They lit a small light, and that light continued to grow.

Chanukah teaches us that there is no need for great strength to defeat darkness.
A little light pushes away a lot of darkness.
One ner is enough to begin.
One mitzvah, one act of emunah, one good decision, can change everything.

There is another deep connection here.
In Parashat Miketz, Yosef clearly says that wisdom and success are not from him, but from Hashem:
“Biladai, Elokim ya’aneh et shalom Paro.”
And in Chanukah we also say that the victory was not because of strength or numbers,
but because Hashem was with us.

Parashat Miketz and Chanukah remind us to trust the timing of Hashem.
Sometimes the yeshuah comes slowly,
and sometimes suddenly,
but it always comes at the right time.

May we all merit to continue lighting light, even when life feels dark,
to trust that Hashem is leading us,
and to add light to our homes, our community, and our lives.

Shabbat Shalom and Chag Chanukah Sameach
Harav Eliahu Barzilai

שבת שלום ומבורך לכולם

השבת היא שבת מיוחדת, שבה נוציא שלושה ספרי תורה:
ספר תורה לפרשת השבוע – פרשת מקץ,
ספר תורה לראש חודש,
וספר תורה לחנוכה.

פרשת מקץ היא אחת הפרשות האהובות עליי במיוחד. זו פרשה מרתקת, שממש עוצרת באמצע המתח, ומשאירה אותנו דרוכים. גם ההפטרה מיוחדת ומעניינת מאוד, ואני ממליץ בחום לקרוא אותה.

גם פרשת מקץ וגם חג החנוכה מלמדים אותנו רעיון מרכזי אחד:
האור יכול לצמוח מתוך החושך.

בפרשת מקץ יוסף נמצא במקום הנמוך ביותר.
הוא נמכר על ידי אחיו – דבר נורא וקשה מאוד.
הוא יושב בבית הסוהר על לא עוול בכפו.
נשכח על ידי שר המשקים.
בלי כוח, בלי מעמד ובלי עתיד ברור.

ואז, ברגע אחד, הכול מתהפך.
פרעה חולם חלומות, יוסף מוצא מבית הסוהר,
ובתוך זמן קצר הוא הופך למשנה למלך מצרים.

מה גרם לשינוי הזה?

יוסף עצמו לא השתנה.
האמונה שלו לא השתנתה.
היושר שלו לא השתנה.

מה שהשתנה הוא הזמן.
הקב״ה קבע שהגיע הרגע הנכון.

יוסף מלמד אותנו לקח חשוב מאוד.
גם כאשר אדם מרגיש תקוע, נשכח או מוקף בחושך,
הקב״ה ממשיך להוביל את הסיפור.
בית הסוהר לא היה טעות. הוא היה חלק מהתוכנית.

המסר הזה מתחבר ישירות לחנוכה.
היוונים היו חזקים ורבים.
עם ישראל היה מועט וחלש.
האור הרוחני בעולם הלך ודעך.

ובכל זאת, קבוצה קטנה של יהודים סירבה לוותר על האמונה.
הם הדליקו אור קטן, והאור הזה הלך וגדל.

חנוכה מלמד אותנו שאין צורך בכוח גדול כדי לנצח את החושך.
מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך.
נר אחד מספיק כדי להתחיל.
מצווה אחת, מעשה אחד של אמונה, החלטה טובה אחת – יכולים לשנות הכול.

יש כאן חיבור נוסף ועמוק.
בפרשת מקץ יוסף אומר במפורש שהחכמה וההצלחה אינן ממנו, אלא מאת ה’:
“בלעדי, אלוהים יענה את שלום פרעה.”
וגם בחנוכה אנו אומרים שהניצחון לא היה בזכות כוח או מספרים,
אלא משום שה’ היה איתנו.

פרשת מקץ וחנוכה מזכירות לנו לבטוח בתזמון של ה’.
לפעמים הישועה מגיעה לאט,
ולפעמים בפתאומיות,
אבל היא תמיד מגיעה בזמן הנכון.

שנזכה כולנו להמשיך ולהדליק אור, גם כאשר החיים מרגישים חשוכים,
לבטוח שה’ מוביל אותנו,
ולהוסיף אור בבתים שלנו, בקהילה שלנו ובחיים שלנו.

שבת שלום וחג חנוכה שמח
הרב אליהו ברזילי 🕯️

Shabbat Shalom

This Shabbat we read Parashat Vayeshev.
It is a deep and powerful Parasha that tells us about the dreams of Yosef, the hatred of his brothers toward him, and his sale to Egypt. We also read about Yosef in the house of his master, the test with his master’s wife, his imprisonment, and later the dreams of the king’s butler and baker, which Yosef explains correctly.

There is an important and interesting point in the Parasha.
When the brothers wanted to kill Yosef, Reuven said to them: do not spill blood. Instead, throw him into the pit. The Torah tells us that Reuven’s plan was to return later and save Yosef.

Then the Torah adds a special detail:
“The pit was empty, there was no water in it.”
Chazal explain: there was no water, but there were snakes and scorpions inside.

This raises a strong question.
If Reuven wanted to save Yosef, how could he throw him into a pit full of snakes and scorpions? What kind of rescue is this?

The answer teaches us a deep lesson about free choice.
Reuven knew that Yosef was a righteous person. Because of that, he believed that animals like snakes and scorpions, which have no free choice, would not harm him. But human beings do have free choice. Even when standing in front of a righteous person, a human being can choose to do evil, even if it was not decreed from Heaven.

From here we learn how great the power of free choice is.
We have the ability to do great good, but also, Heaven forbid, to do great harm. This responsibility is in our hands every day.

May we all merit to use our power of choice in the right way,
to choose good, to increase kindness,
and to act for the good of our family, our community, and our people.

Shabbat Shalom
Rabbi Eliahu Barzilai

שבת שלום

השבת בעזרת ה’ נקרא את פרשת וישב.
פרשה מרתקת ורבת עומק, העוסקת בחלומותיו של יוסף, בשנאת אחיו כלפיו ובמכירתו למצרים. בהמשך הפרשה אנו פוגשים את יוסף בבית אדוניו, את ניסיון הפיתוי של אשת פוטיפר, את שליחתו לבית הסוהר, ושם את חלומות שר המשקים ושר האופים, שיוסף פותר אותם כראוי.

יש בפרשה נקודה עמוקה ומעוררת מחשבה. כאשר האחים מבקשים להרוג את יוסף, ראובן מתערב ואומר: אל נשפוך דם, נשליך אותו אל הבור. התורה מגלה לנו שכוונתו של ראובן הייתה לחזור מאוחר יותר ולהציל את יוסף.

ואז התורה מדגישה:
“והבור ריק אין בו מים”.
חז״ל אומרים: מים לא היה בו, אבל נחשים ועקרבים היו בו.

והשאלה מתבקשת: אם ראובן רצה להציל את יוסף, כיצד הוא משליך אותו לבור מלא נחשים ועקרבים? איזו הצלה יש בכך?

התשובה מלמדת אותנו יסוד עמוק בבחירה החופשית.
ראובן ידע שיוסף צדיק, ולכן האמין שנחשים ועקרבים, שאין להם בחירה חופשית, לא יזיקו לו. אך בני אדם, גם כאשר הם אחים, גם כאשר עומד לפניהם אדם צדיק, יש להם בחירה חופשית, והם עלולים לבחור ברע אפילו אם לא נגזר כך משמים.

מכאן אנו לומדים עד כמה גדול כוח הבחירה שניתן לאדם. בידינו לבחור בטוב, אך חלילה גם ברע. האחריות הזו מחייבת אותנו בכל רגע.

יהי רצון שנזכה להשתמש בכוח הבחירה שלנו לעשות טוב, להרבות חסד, ולפעול לטובת המשפחה, הקהילה ועם ישראל.

שבת שלום
הרב אליהו ברזילי

Shabbat Shalom everyone

In this week’s Parasha, Vayishlach, Yaakov and Esav meet again after many years of fear and distance. Yaakov sends Esav many gifts, and Esav says to him
“Yesh li rav”- I have a lot.
Yaakov answers
“Ki chanani Elokim vechi yesh li kol”- Hashem has been kind to me and I have everything.

At first, it sounds very similar. Both are rich, both have many possessions. But our Sages explain that there is a deep difference between these two sentences.

“Rav” means a lot.
“Kol” means complete, enough, nothing missing.

Esav is saying, I have a lot, but inside he still feels that something is missing. He always wants more. This is what Chazal describe when they say
“One who has one hundred, wants two hundred. If he has two hundred, he wants four hundred.”
A person who lives like this can have many things, and still never feel at peace.

Yaakov says something deeper. In the same verse where he says “yesh li kol”, he also says
“Ki chanani Elokim”
“Hashem has been kind to me.”
He does not speak only about what he has. He connects his situation to Hashem. Because Yaakov knows that everything comes from Hashem, and that Hashem is good and kind to him, he can feel that his portion is complete.
He does not feel that his life is missing something that should have been his. He believes that what Hashem gave him is exactly what is right for his mission in this world.

This is the real difference.
Esav talks about what he has and says “I have a lot”, without mentioning Hashem.
Yaakov talks about what he has and says “Hashem has been kind to me and I have everything.”
Esav has a lot, but his heart is never full.
Yaakov has everything, because he knows that his life is guided by Hashem who is good.

In Pirkei Avot the Sages ask
“Who is rich”
and they answer
“The one who is happy with his portion.”
The rich person is not the one who has the most things. The real rich person is the one who sees the kindness of Hashem in what he already has, and feels that this is his “kol”.

We live in a world that always pushes us to want more and more. New things, new upgrades, new comforts. A person can live in a nice home and still feel empty inside.
The way of Yaakov Avinu is to stop, to look at the blessings in our life, and to say
“Ki chanani Elokim vechi yesh li kol.”
Hashem has been kind to me. I have what I really need for my path and my purpose.

May we learn from Yaakov to see the kindness of Hashem in our life,
to feel thankful for what we have,
and to live not only with “a lot”
but with a real feeling of “everything”
a full and peaceful heart that knows that Hashem is good to us.

Shabbat Shalom u’mevorach
Rabbi Eliahu Barzilai

שבת שלום לכולם

בפרשת וישלח יעקב ועשיו נפגשים שוב אחרי שנים של פחד, מתח וריחוק. יעקב שולח לעשיו מתנות רבות, ועשיו אומר לו
“יש לי רב”
יש לי הרבה.
ויעקב עונה באותו מעמד עצמו
“כי חנני אלוהים וכי יש לי כל”
הקדוש ברוך הוא חנן אותי ויש לי כל.

על פניו זה נשמע דומה. שניהם מדברים על שפע. אבל חז”ל מלמדים שיש כאן הבדל עמוק מאוד.

המילה “רב” פירושה הרבה.
המילה “כל” פירושה שלם, מספיק, בלי חסרון.

עשיו אומר “יש לי רב”. יש לי הרבה, אבל בפנים הוא עדיין מרגיש שחסר לו. תמיד אפשר עוד. עוד כסף, עוד רכוש, עוד כבוד. כמו שאמרו חז”ל
“מי שיש לו מנה רוצה מאתים, מי שיש לו מאתים רוצה ארבע מאות.”
אדם שחי כך אף פעם לא באמת רגוע. תמיד יש תחושה שהוא עדיין לא הגיע למקום שבו היה צריך להיות.

יעקב אומר “יש לי כל”, ובאותו פסוק עצמו הוא מוסיף
“כי חנני אלוהים”.
יעקב לא אומר רק “יש לי הכל”.
הוא אומר “השם חנן אותי”.
הוא מכניס אל תוך המשפט את שם השם, ומחבר את כל מה שיש לו לחסד אלוהי.

כאן נמצא השורש.
יעקב יודע שכל מה שיש לו הוא מתנה מן השמים.
וכיוון שהוא מאמין שהשם טוב, רחום ומטיב, הוא מבין שכל מה שקיבל הוא בדיוק מה שנכון לו.
לכן הוא מרגיש שיש לו “כל”.
לא כל חפץ בעולם, אלא את כל מה שהוא באמת צריך בשביל השליחות שלו.

עשיו מדבר על עצמו ועל רכושו בלי להזכיר את השם.
יעקב מדבר על רכושו ומכניס אל תוך דבריו “כי חנני אלוהים”.
עשיו חי בתודעה של “יש לי הרבה אבל אפשר יותר”.
יעקב חי בתודעה של “יש לי כל, כי השם חנן אותי והוא יודע מה טוב בשבילי”.

בפרקי אבות שואלים
“איזהו עשיר”
ועונים
“השמח בחלקו”.
העשיר האמיתי הוא מי שמסתכל על חלקו ורואה בו חסד אלוהי. מי שמבין שהחלק שקיבל מן השמים הוא ה“כל” שלו.

אנחנו חיים בדור של “יש לי רב”. עולם מלא שפע חיצוני, פרסומות, לחץ לקנות עוד ועוד. לפעמים יש לאדם בית מלא חפצים ולב ריק.

יעקב אבינו מלמד אותנו לומר
“כי חנני אלוהים וכי יש לי כל”.
לעצור ולהביט על החיים שלנו
על הבריאות, על המשפחה, על החברים, על השבת, על התורה, על הקהילה
ולהבין שהשם חנן אותנו בטוב גדול, גם אם עדיין יש דברים שהיינו רוצים לשנות.

שנזכה ללמוד מיעקב אבינו לראות את החסד בכל יום,
להודות על מה שיש לנו,
להרגיש באמת שיש לנו “כל”,
ולחיות מתוך שמחה, אמון ושקט פנימי, בידיעה ברורה שהשם טוב אלינו בכל מצב.

שבת שלום ומבורך
הרב אליהו ברזילי

Shabbat Shalom, everyone.

This Shabbat we read, b’ezrat Hashem, Parashat Vayetze.

Yaakov Avinu leaves his parents’ home and escapes from Esav. He begins a long journey, full of challenges, on his way to Charan.

Along the way, he arrives at the place where the Beit HaMikdash will one day stand. There he falls asleep and dreams the famous dream of the ladder:
“Mal’achei Elokim olim veyordim bo.” (“The angels of Elokim were going up and coming down on it.”)

Chazal explain that the ladder is a metaphor for a person’s life: sometimes a person rises, sometimes they fall, but they are always connected to Shamayim, and must always stay in a movement of ascent.
Every Jew can rise spiritually, even if there are moments of difficulty in between.

Yaakov wakes up and says:
“Achen yesh Hashem bamakom hazeh ve’anochi lo yadati.” (“Truly, Hashem is in this place, and I did not know.”)
Sometimes a person lives surrounded by kedushah—inside a Jewish home, near people they can learn from, gain wisdom from, draw Torah and tefillah from—yet they simply do not notice it.

Parashat Vayetze reminds us not to ignore the kedushah that exists right next to us.

Yaakov arrives in Charan, a place that is the complete opposite of holiness—a setting of deceit, trickery, Lavan HaArami.
And yet, it is there, specifically in that difficult environment, that Yaakov’s strengths are revealed.
It is there, in a challenging place, that he builds Beit Yisrael:
Rachel, Leah, the Shevatim — an entire structure of holiness.

Chazal say that Yaakov tells Esav:
“Im Lavan garti, vetaryag mitzvot shamarti.” (“I lived with Lavan, and I kept all 613 mitzvot.”)
Parashat Vayetze teaches that a person can maintain kedushah, Torah, tefillah, and derech eretz even in a harsh environment.
And even more: specifically there great strengths emerge — strengths we may not discover when we are in a place already filled with Torah and kedushah.

May we all merit to guard our holiness, to carry our own ladder always upward,
and to uncover the good and powerful qualities within us, even when we live in a place where, unfortunately, many Jews are not sufficiently connected to Judaism, Torah, or mitzvot.

Shabbat Shalom umevorach,
Rabbi Eliahu Barzilai

שבת שלום לכולם

השבת נקרא בעזרת ה’ את פרשת ויצא.

יעקב אבינו עוזב את בית הוריו ובורח מפני עשיו. הוא יוצא למסע ארוך, מלא אתגרים, בדרך לחרן.
בדרך הוא מגיע למקום שבו יעמוד בעתיד בית המקדש. שם הוא נרדם וחולם על הסולם המפורסם:
“מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו”.
חז”ל מסבירים שהסולם הוא משל לחיי האדם: לפעמים האדם עולה, לפעמים הוא יורד, אבל הוא תמיד מחובר לשמים, ותמיד צריך להיות בתנועה של עלייה.
כל יהודי יכול לעלות ברוחניות, גם אם לפעמים יש קשיים באמצע.

יעקב מתעורר ואומר:
“אכן יש ה’ במקום הזה ואנכי לא ידעתי”.
לעתים אדם חי בתוך קדושה, בתוך בית יהודי, ליד אנשים שהוא יכול ללמוד ולהחכים מהם, לשאוב מהם תורה ותפילה אבל הוא לא שם לב.

פרשת ויצא מזכירה לנו לא להתעלם מן הקדושה שנמצאת ממש לידנו.
יעקב מגיע לחרן, למקום שהוא ההפך המוחלט מקדושה. סביבה של שקר, רמאות ולבן הארמי.
ובכל זאת, דווקא שם מתגלים כוחותיו של יעקב.
דווקא בתוך קושי, בתוך מקום לא פשוט, הוא בונה את בית ישראל:
רחל, לאה, השבטים בניין שלם של קדושה.
חז”ל אומרים שיעקב אומר לעשיו:
“עם לבן גרתי, ותרי”ג מצוות שמרתי”.
פרשת ויצא מלמדת אותנו שאדם יכול לשמור על קדושה, תורה, תפילה ודרך ארץ גם בסביבה קשה.
ואפילו יותר מכך דווקא שם מתגלים כוחות גדולים שאין לנו במקום שמלא קדושה ותורה.

שנזכה כולנו לשמור על קדושתנו, לשאת את הסולם שלנו תמיד כלפי מעלה,
ולגלות את הכוחות הטובים שבתוכנו גם כאשר אנו גרים במקום שבו, לצערנו, אחוז גדול מהיהודים אינו מספיק מחובר ליהדות, לתורה ולמצוות.
שבת שלום ומבורך
הרב אליהו ברזילי

Dvar Torah Parashat Toldot
Shabbat Shalom,
In Parashat Toldot we read how Yitzchak planned to give a special blessing to Esav. The question is simple. Did Yitzchak not know who Esav really was? Chazal explain that Esav knew how to act holy on the outside. He asked smart halachic questions to look like a tzadik, but it was only a show.

Rivka, however, saw the truth. She knew that the blessing was not about wealth. It was a spiritual blessing that continues the way of Avraham. Only one son could carry this mission, and Rivka knew that Yaakov was the one with a pure heart and real fear of Heaven.

When Yaakov received the blessing, Yitzchak understood this was the will of Hashem. That is why he said, “Gam baruch yihyeh,” accepting that Yaakov is the true continuation of Am Yisrael.

The message for us is strong. Hashem looks at the heart. Real blessing comes to the one who lives with truth and sincerity, not to someone who only looks religious from the outside.

Shabbat Shalom
Rabbi Eliahu Barzilai

דבר תורה פרשת תולדות
שבת שלום לכולם

בפרשת תולדות אנו קוראים שיצחק רצה לתת את הברכה לעשיו. והשאלה חזקה. וכי יצחק לא ידע מי זה עשיו באמת? חז”ל מסבירים שעשיו ידע להיראות צדיק מבחוץ. הוא שאל שאלות הלכתיות חכמות כדי להרשים, אבל בפנים לא היה חי באמת בדרך של קדושה.

רבקה לעומת זאת ראתה את האמת. היא ידעה שהברכה איננה ברכת עושר אלא ברכה רוחנית שממשיכה את דרכו של אברהם. ברכה כזו יכולה לעבור רק לאדם אחד. ורבקה ידעה שיעקב הוא בעל הלב הטהור, ירא השמים, זה שיכול לשאת את השליחות.

כאשר יעקב נכנס וקיבל את הברכה, יצחק מבין שזה רצון ה’. לכן הוא אומר: גם ברוך יהיה. כלומר, יעקב הוא ההמשך האמיתי של עם ישראל.

המסר אלינו ברור. לא המראה החיצוני הוא שקובע. הברכה האמתית מגיעה למי שחי ביושר, ביראת שמים ובאמת פנימית.

שבת שלום
הרב אליהו ברזילי

Shabbat Shalom everyone
In this week’s Parasha, Vayera, we read about the angels who came to visit Avraham and Sarah. They told Avraham that Sarah would have a son, Yitzchak. When Sarah heard this, she laughed and said: “After I have grown old, shall I again have pleasure, and my husband is old?” (Bereishit 18:12).

Later, Hashem asked Avraham why Sarah laughed. But He changed her words a little and said: “Why did Sarah laugh, saying, ‘Shall I really have a child, now that I am old?’” (18:13). Hashem didn’t say the part “and my husband is old.”

The Rabbis explain that Hashem changed her words to keep peace between husband and wife. From this we learn that peace is sometimes more important than saying the exact truth.

This teaches us something deep. Truth (emet) is one of the most important values in the Torah, as it says “The seal of Hashem is truth.” But peace (shalom) is even higher. The Ramchal (Rabbi Moshe Chaim Luzzatto) explains that being truthful also means knowing when and how to speak, so that our words bring kindness and not hurt.

Hashem teaches us that we should live with truth, but a truth that brings peace and love, not arguments or pain.

May we learn from Hashem to use our words with care and wisdom, to speak truthfully and gently, and to bring peace between people.

Shabbat Shalom umevorach
Rabbi Eliahu Barzilai

שבת שלום לכולם
בפרשת וירא אנו קוראים על ביקור המלאכים אצל אברהם ושרה. הם מבשרים לאברהם ששרה תלד בן, את יצחק. שרה שומעת זאת וצוחקת ואומרת “אחרי בלותי הייתה לי עדנה ואדוני זקן” (בראשית יח, יב).

כאשר הקב”ה פונה לאברהם ושואל מדוע צחקה שרה, הוא משנה את דבריה ואומר “למה זה צחקה שרה לאמור האף אמנם אלד ואני זקנתי”. הוא לא מזכיר את החלק שבו אמרה “ואדוני זקן”.

חז”ל מלמדים מכאן שהקב”ה שינה מדברי שרה כדי להשכין שלום בין איש לאשתו.

מכאן אנו לומדים יסוד עמוק. האמת היא ערך עליון בתורה, “חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת”, אך יש ערך גבוה עוד יותר, והוא שלום. הרמח”ל מלמד ש”אמת” אמיתית איננה רק לומר כל דבר בדיוק כפי שהוא, אלא לדעת מתי וכיצד לומר אותו כדי לבנות ולא להרוס.

הקב”ה מלמד אותנו שהאדם צריך לחיות באמת, אך באמת שמביאה שלום ולא מחלוקת, באמת שמאירה ולא פוגעת.

שנזכה לדבר אמת מתוך אהבה ולבנות שלום בכל מקום שבו אנו נמצאים.

שבת שלום ומבורך
הרב אליהו ברזילי

Shabbat Shalom and blessings to everyone

This Shabbat we read Parashat Lech Lecha.
Here begins the story of our holy fathers.

Hashem tells Avraham:
“Go from your land, from your family, and from your father’s house, to the land that I will show you.”
Avram and Sarai listen to Hashem, and Hashem promises them:
“I will make you a great nation, I will bless you, and you will be a blessing.”
Avraham is chosen to bring blessing to the world.

Avram travels in the land, comes to Shechem and Beit El, and builds altars for Hashem.
He calls in the name of Hashem and teaches people about faith in one Creator.
Hashem tells him: “To your children I will give this land,”
the Land of Israel, our promised land.

Later there is hunger in the land, and Avram goes down to Egypt.
Pharaoh takes Sarai, but Hashem punishes him.
Then Pharaoh gives Sarai back to Avram and gives them much money and animals.

After that, the shepherds of Lot and the shepherds of Avram fight with each other.
Avram says to Lot:
“Please separate from me. If you go left, I will go right, and if you go right, I will go left.”
Lot chooses to live in Sodom, a city of bad people.
As we say, tell me who your friends are and I will tell you who you are.

Later there is a war between four kings and five kings.
Lot is taken as a prisoner.
Avram goes to save him and wins the war.

Then Hashem makes a covenant with Avram.
Hashem promises him that his children will be many like the stars in the sky.
He also says that they will go down to Egypt and later leave with great wealth.
This is a sign of the future redemption that comes after hard times.

Sarai has no children, so she gives her servant Hagar to Avram to have a baby.
Hagar becomes pregnant and starts to feel better than Sarai.
Sarai is sad, and Hagar runs away.
An angel tells her to return and tells her that she will have a son, Yishmael.
“He will be a wild man.”
It says “wild man,” not “man who is wild,” because this is his nature, wild and without limits.

At the end of the parasha, Hashem changes their names.
Avram becomes Avraham, the father of many nations.
Sarai becomes Sarah, the mother of nations.
Hashem promises them a son, Yitzchak, who will continue the covenant.

Finally, Hashem commands Avraham about Brit Milah, the covenant between Hashem and the Jewish people.
“Every baby boy, eight days old, must be circumcised.”
Whoever is not circumcised, “that soul will be cut off from his people.”

Avraham himself was circumcised at the age of ninety nine.
This is something very special and strong.
I once did a Brit Milah for a man who was fifty years old.
I remember that moment, a man ready to change his body for his faith in Hashem.
It shows true belief and love for Hashem.

May we all come closer to Hashem, keep the covenant between us and Him,
and feel the holiness of life inside the people of Israel and inside each one of us.

If you know someone who needs a Brit, at any age, they can contact me:
Rabbi Eliahu Barzilai ♥️

שבת שלום ומבורך לכולם

השבת אנו נקרא בע”ה את פרשת לך לך כאן מתחיל סיפורם של כל אבותינו הקדושים.
הקב”ה מצווה את אברהם אבינו:
“לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך”.
אברם ושרי יוצאים בדבר ה’, והשם מבטיח להם:
“ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה”
אברהם נבחר להיות מקור ברכה לעולם כולו.

אברם עובר בארץ, מגיע לשכם ולבית אל, ובונה שם מזבחות לה’.
הוא מכריז ברבים את שם ה’, ומתחיל את שליחותו להפיץ אמונה באל אחד.
ה’ מוסיף ומבטיח לו: “לזרעך אתן את הארץ הזאת”
זו ארץ ישראל, הארץ המובטחת לנו.

בהמשך, כאשר יש רעב בארץ, אברם יורד למצרים.
פרעה לוקח את שרי, והקב”ה מעניש אותו, עד שפרעה מחזיר אותה לאברם ומעניק לו כסף ורכוש רב.

לאחר מכן פורצת מחלוקת בין רועי לוט לרועי אברם, ואברם אומר ללוט:
“היפרד נא מעלי אם השמאל ואימנה ואם הימין ואשמאילה”.
ולוט בוחר לשכון בסדום, עיר של רשעים.
נהוג לומר: אמור לי מי חברך ואומר לך מי אתה, ולוט אכן נמשך אחר תרבות המקום.

בהמשך מסופר על המלחמה בין ארבעת המלכים לחמשת המלכים, ולוט נשבה.
אברם יוצא למלחמה כדי להציל אותו ומנצח.

אחר כך ה’ כורת עם אברם את ברית בין הבתרים ומבטיח לו שיזכה לזרע רב “ככוכבי השמים” וששהארץ כולה תינתן לזרעו:
“לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת”.
עם זאת נגזר על זרעו לרדת למצרים, אך גם ניתנת ההבטחה:
“ואחרי כן יצאו ברכוש גדול”
רמז לגאולה העתידית מתוך השעבוד.

אחר כך מסופר כי לשרי אין ילדים, והיא נותנת את שפחתה הגר לאברם כדי שתוליד לו בן בשמה.
הגר הרתה, ותחושת העליונות שלה פוגעת בשרי.
שרי כועסת, והגר בורחת.
המלאך נגלה אליה ואומר לה לשוב, ומבשר לה על הולדת ישמעאל
“והוא יהיה פרא אדם”.
שימו לב לסדר: לא נאמר “אדם פרא” אלא “פרא אדם” כי זו מהותו, כוח פראי שאיננו מרוסן, תכונה שאנו חשים בה עד היום.

לקראת סוף הפרשה הקב”ה משנה את שמותיהם:
אברם הופך לאברהם “כי אב המון גויים נתתיך”,
ושרַי הופכת לשרה, אם כל האומות.
ה’ מבטיח להם בן נוסף, יצחק, שדרכו תימשך הברית:
“ואת בריתי אקים את יצחק”.

בסוף הפרשה מצווה אברהם על ברית המילה, שהיא הסמל והברית הנצחית בינינו ובין הקב”ה:
“זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך המול לכם כל זכר”.
ומי שאינו נמול “ונכרתה הנפש ההיא מעמיה” (בראשית י”ז י–י”ד).

אברהם עצמו נימול בגיל תשעים ותשע, דבר מדהים ונשגב.
יצא לי למול אדם בן חמישים, ואני זוכר את התחושות באותו רגע
אדם בוגר שמוכן להקריב ולשנות את גופו למען הברית עם בוראו.
מעשה כזה מבטא עוצמה של אמונה והתקרבות אמיתית לה’.

שנזכה כולנו להתקרב אל השם, לשמור על הברית שבינינו לבינו, ולהרגיש את קדושת החיים בעם ישראל ובכל אחד מאיתנו.

וכל מי שצריך ברית, או יודע על מישהו שצריך, בכל גיל, מוזמן לפנות אלי:
הרב אליהו ברזילי ♥️