Shabbat Shalom everyone,
This Shabbat, B’H, we begin Sefer Shemot,
the second of the Five Books of the Torah.
A book of exile, hardship, and slavery,
but also a book of process and redemption.
The parasha opens with the names of Bnei Yisrael,
the tribes who went down to Egypt as a family,
and after many years found themselves as slaves,
busy with daily survival,
bricks, fear, and harsh decrees.
The days are very hard,
full of suffering, loss, and pain,
and the glorious past of the Avot
slowly fades away.
And inside this darkness,
redemption begins.
A baby is thrown into the Nile,
and Pharaoh’s daughter pulls him from the water.
From that very place,
the redeemer of Am Yisrael begins to appear.
But the Torah emphasizes
that Moshe does not become a leader in one moment.
He goes through a process.
He goes out to see the suffering of his brothers.
He does not stay in a safe place.
He does not turn away.
He sees.
He gets involved.
He feels their pain.
Later, in the desert,
while he is shepherding the flock of Yitro,
the Torah shows us
that he pays attention to the small detail,
to the one lost sheep.
This is how leadership is built,
with responsibility and care.
And still,
the redemption does not come immediately.
The slavery is heavy.
The people are broken by shortness of spirit
and by the pressure of the moment.
When a person, or a community, is focused only on the present,
there is only one question:
how do we get through today,
how do we ease things a little,
how do we survive.
But the Torah teaches us a deep principle.
Redemption does not begin only with temporary relief,
but with vision,
with a wider perspective,
with the ability to see not only what is happening now,
but where we want to go.
Moshe does not come to ask for better conditions.
He speaks about leaving.
About a future.
About becoming a people.
Even when it sounds far away,
and even when it seems unrealistic.
In this parasha there are no quick victories,
and no magic solutions.
There is process.
There is persistence.
And there is faith
that even deep darkness
can begin to crack.
This is an important message for us as well.
Not to dismiss the small details.
They matter.
But also not to get stuck only in them.
Because when we live only with the question
of how today went,
how many people showed up,
and whether we managed to “survive”,
we may miss the real question:
where are we going.
May we merit to learn from Parashat Shemot
to hold both the present and the future.
To take care of what is happening now,
but not to remain only there.
To understand that today’s minyan is important,
but vision is what builds tomorrow.
And with Hashem’s help,
to build a community
that has a path,
a direction,
and hope.
Shabbat Shalom u’mevorach
Rabbi Eliahu Barzilai.
שבת שלום לכולם
השבת בעזרת ה’ נתחיל את ספר שמות
הספר השני מחמשת חומשי התורה
ספר של גלות, קושי ושיעבוד
אבל גם ספר של תהליך וגאולה
הפרשה נפתחת בקריאת שמותיהם של בני ישראל
אותם שבטים שירדו למצרים כמשפחה
וכעבור שנים מצאו את עצמם עבדים ושפחות
עסוקים בהישרדות יומיומית
אבנים, פחד וגזירות
הימים קשים מאוד
מלאים סבל, אובדן ושכול
והעבר המפואר של האבות
הולך ומיטשטש
ובתוך החושך הזה
נולדת ישועה
עוד תינוק מושלך ליאור
ובת פרעה מושכת אותו מן המים
ומתוך המקום הזה
מתחיל להופיע הגואל של עם ישראל
אבל התורה מדגישה
שמשה לא נהיה מנהיג ברגע
הוא עובר תהליך
הוא יוצא לראות בסבל אחיו
לא נשאר במקום בטוח
לא מתנתק
הוא רואה
מתערב
וכואב
גם במדבר
כאשר הוא רועה את צאן יתרו
התורה מראה לנו
שהוא שם לב לפרט הקטן
לכבש האחד
וכך נבנית הנהגה
באחריות ובדאגה
ואף על פי כן
הגאולה לא מגיעה מיד
השעבוד עדיין כבד
העם שקוע בקוצר רוח
ובמצוקה של הרגע
וכאשר אדם או ציבור שקועים רק בהווה
השאלה היחידה היא
איך עוברים את היום
איך מקלים קצת
איך שורדים
אבל התורה מלמדת אותנו יסוד גדול
גאולה לא מתחילה רק מהקלה זמנית
אלא מחזון
ממבט רחב
מהיכולת לראות לא רק מה קורה עכשיו
אלא לאן אנחנו רוצים להגיע
משה לא בא לבקש תנאים טובים יותר
אלא מדבר על יציאה
על עתיד
על עם
גם כשזה נשמע רחוק
וגם כשזה נראה לא מציאותי
ובפרשה הזו אין ניצחונות מהירים
ואין פתרונות קסם
יש תהליך
יש התמדה
ויש אמונה
שגם חושך כבד
יכול להתחיל להיסדק
וזה מסר חשוב מאוד גם בשבילנו
לא לזלזל בפרטים הקטנים
הם חשובים
אבל לא להיתקע רק בהם
כי מי שחי רק בשאלה
איך היה היום
כמה אנשים הגיעו
והאם הצלחנו “לשרוד”
עלול לפספס את השאלה האמיתית
לאן אנחנו הולכים
שנזכה ללמוד מפרשת שמות
להחזיק גם בהווה וגם בעתיד
לדאוג למה שקורה עכשיו
אבל לא להיתקע רק בו
להבין שמניין של היום חשוב
אבל חזון הוא זה שבונה מחר
ולבנות בעזרת ה’ קהילה
שיש לה דרך
כיוון
ותקווה
שבת שלום ומבורך