Shabbat Shalom everyone,
This Shabbat, B’H, we read Parashat Vayechi, the final parasha of Sefer Bereishit, where Yaakov Avinu speaks to his sons before his passing.
In the parasha, Yaakov turns to Yosef and asks him: “Ve’asita imadi chesed ve’emet” “Please do kindness and truth with me.”
Rashi explains this phrase in a very deep way. He says that “chesed ve’emet” is kindness done with the dead
At first, this sounds surprising. Is there kindness that is not true? What does “kindness and truth” really mean?
Rashi teaches us a powerful idea. When a person does kindness for someone who is alive, even if his intentions are good, there is usually some expectation inside. Maybe one day the person will return the favor. Maybe there will be appreciation, respect, or benefit.
But when a person does kindness for someone who has passed away, there is no expectation at all. The person cannot give anything back. No thanks, no honor, no reward. This is why it is called “chesed shel emet” true and pure kindness.
Yaakov Avinu is teaching us what real kindness is. Kindness that is not based on calculation. Not “what will I get out of this”. Not “how will this look”. But doing good simply because it is right. For the sake of Heaven.
This lesson is not only about the dead. It applies very much to our daily life. When a person gives charity quietly. When someone helps without being noticed. When we do good without expecting anything in return.
That is “chesed ve’emet”.
We live in a world that is very focused on results, on benefit, on return. Parashat Vayechi reminds us of a different path. A path of pure giving. A path of kindness that is honest and real.
May we merit to do acts of true kindness, to help one another without calculations, to think about the needs of others, and to live lives of giving, purely for the sake of Heaven.
Shabbat Shalom u’mevorach
Rabbi Eliahu Barzilai
.
שבת שלום לכולם
השבת בעזרת ה’ נקרא את פרשת ויחי,
הפרשה האחרונה בספר בראשית,
ובה נפרד יעקב אבינו מבניו לפני פטירתו.
בפרשה אומר יעקב ליוסף בקשה מיוחדת: “ועשית עמדי חסד ואמת”. ורש״י מסביר: חסד של אמת הוא חסד שנעשה עם המתים.
לכאורה, מה פירוש חסד ואמת?
וכי יש חסד שאינו אמת?
רש״י מגלה כאן יסוד עמוק מאוד. בדרך כלל, כאשר אדם עושה חסד עם אדם חי, אפילו אם הוא אדם טוב, יש תמיד ציפייה כלשהי בלב. אולי יום אחד הוא יחזיר טובה. אולי אזדקק לו. אולי אקבל כבוד, הערכה, או שכר כלשהו.
אבל כאשר אדם עושה חסד עם מת, אין שום ציפייה. המת לא יכול להחזיר. לא תודה, לא כבוד, לא טובה. זה חסד נקי לגמרי. לכן זה נקרא חסד של אמת.
יעקב אבינו מלמד אותנו כאן מהו חסד אמיתי. חסד שלא נובע מחשבון. לא “מה יצא לי מזה”. לא “איך זה ייראה”. אלא עשיית טוב לשם הטוב עצמו. לשם שמיים.
זה עומק הבקשה של יעקב מיוסף. אל תעשה את זה רק כחובה של בן. עשה זאת כחסד של אמת. כמעשה שאין בו אינטרס, רק אמת.
היסוד הזה נכון לא רק כלפי מתים. הוא נכון גם בחיים. כאשר אדם נותן צדקה בסתר. כאשר אדם עוזר בלי שידעו. כאשר אדם עושה טוב בלי לפרסם, בלי לצפות לגמול, בלי לבדוק אם זה “משתלם”.
זה חסד של אמת.
בעולם שלנו, עולם של תמורה, של אינטרסים, של “מה אני מקבל בתמורה”, יעקב אבינו מלמד אותנו דרך אחרת. דרך של עשייה טהורה. דרך של חסד שלא תלוי בתוצאה.
שנזכה בעזרת ה’ לעשות חסדים של אמת, לעזור זה לזה בלי חשבונות, לראות את הצרכים של האחר, ולחיות חיים של נתינה לשם שמיים.
שבת שלום ומבורך
הרב אליהו ברזילי