Shabbat Shalom, everyone.
This Shabbat we read, b’ezrat Hashem, Parashat Vayetze.
Yaakov Avinu leaves his parents’ home and escapes from Esav. He begins a long journey, full of challenges, on his way to Charan.
Along the way, he arrives at the place where the Beit HaMikdash will one day stand. There he falls asleep and dreams the famous dream of the ladder:
“Mal’achei Elokim olim veyordim bo.” (“The angels of Elokim were going up and coming down on it.”)
Chazal explain that the ladder is a metaphor for a person’s life: sometimes a person rises, sometimes they fall, but they are always connected to Shamayim, and must always stay in a movement of ascent.
Every Jew can rise spiritually, even if there are moments of difficulty in between.
Yaakov wakes up and says:
“Achen yesh Hashem bamakom hazeh ve’anochi lo yadati.” (“Truly, Hashem is in this place, and I did not know.”)
Sometimes a person lives surrounded by kedushah—inside a Jewish home, near people they can learn from, gain wisdom from, draw Torah and tefillah from—yet they simply do not notice it.
Parashat Vayetze reminds us not to ignore the kedushah that exists right next to us.
Yaakov arrives in Charan, a place that is the complete opposite of holiness—a setting of deceit, trickery, Lavan HaArami.
And yet, it is there, specifically in that difficult environment, that Yaakov’s strengths are revealed.
It is there, in a challenging place, that he builds Beit Yisrael:
Rachel, Leah, the Shevatim — an entire structure of holiness.
Chazal say that Yaakov tells Esav:
“Im Lavan garti, vetaryag mitzvot shamarti.” (“I lived with Lavan, and I kept all 613 mitzvot.”)
Parashat Vayetze teaches that a person can maintain kedushah, Torah, tefillah, and derech eretz even in a harsh environment.
And even more: specifically there great strengths emerge — strengths we may not discover when we are in a place already filled with Torah and kedushah.
May we all merit to guard our holiness, to carry our own ladder always upward,
and to uncover the good and powerful qualities within us, even when we live in a place where, unfortunately, many Jews are not sufficiently connected to Judaism, Torah, or mitzvot.
Shabbat Shalom umevorach,
Rabbi Eliahu Barzilai
שבת שלום לכולם
השבת נקרא בעזרת ה’ את פרשת ויצא.
יעקב אבינו עוזב את בית הוריו ובורח מפני עשיו. הוא יוצא למסע ארוך, מלא אתגרים, בדרך לחרן.
בדרך הוא מגיע למקום שבו יעמוד בעתיד בית המקדש. שם הוא נרדם וחולם על הסולם המפורסם:
“מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו”.
חז”ל מסבירים שהסולם הוא משל לחיי האדם: לפעמים האדם עולה, לפעמים הוא יורד, אבל הוא תמיד מחובר לשמים, ותמיד צריך להיות בתנועה של עלייה.
כל יהודי יכול לעלות ברוחניות, גם אם לפעמים יש קשיים באמצע.
יעקב מתעורר ואומר:
“אכן יש ה’ במקום הזה ואנכי לא ידעתי”.
לעתים אדם חי בתוך קדושה, בתוך בית יהודי, ליד אנשים שהוא יכול ללמוד ולהחכים מהם, לשאוב מהם תורה ותפילה אבל הוא לא שם לב.
פרשת ויצא מזכירה לנו לא להתעלם מן הקדושה שנמצאת ממש לידנו.
יעקב מגיע לחרן, למקום שהוא ההפך המוחלט מקדושה. סביבה של שקר, רמאות ולבן הארמי.
ובכל זאת, דווקא שם מתגלים כוחותיו של יעקב.
דווקא בתוך קושי, בתוך מקום לא פשוט, הוא בונה את בית ישראל:
רחל, לאה, השבטים בניין שלם של קדושה.
חז”ל אומרים שיעקב אומר לעשיו:
“עם לבן גרתי, ותרי”ג מצוות שמרתי”.
פרשת ויצא מלמדת אותנו שאדם יכול לשמור על קדושה, תורה, תפילה ודרך ארץ גם בסביבה קשה.
ואפילו יותר מכך דווקא שם מתגלים כוחות גדולים שאין לנו במקום שמלא קדושה ותורה.
שנזכה כולנו לשמור על קדושתנו, לשאת את הסולם שלנו תמיד כלפי מעלה,
ולגלות את הכוחות הטובים שבתוכנו גם כאשר אנו גרים במקום שבו, לצערנו, אחוז גדול מהיהודים אינו מספיק מחובר ליהדות, לתורה ולמצוות.
שבת שלום ומבורך
הרב אליהו ברזילי